בעת כאב בגוף,
אחת הדרכים העמוקות בעבודה טיפולית עצמית היא לעצור לרגע ולשאול את הגוף:

"מה אתה מבקש שאבין?"

זו לא שאלה של פתרון מהיר.

זו שאלה של קשר.
של הקשבה.
של נוכחות.

וכשנוצר קשר
מתחיל ריפוי.

ריפוי הינו תהליך שבו האדם לומד להכיר את עצמו מחדש.
להקשיב למה שהגוף מרגיש, למה שהלב מחזיק, ולמה שהנפש מבקשת לומר.

זהו מסע של חיבור.
של התבוננות פנימה.
של יצירת מערכת יחסים חדשה עם הגוף, לא מתוך מלחמה, אלא מתוך הקשבה, הבנה ונוכחות.

וככל שהאדם לומד להכיר את עצמו לעומק,
כך גם הגוף מתחיל להרגיש בטוח יותר להרפות, לנשום ולהשתנות.

אנחנו רגילים להתייחס לכאב כאל בעיה שצריך לפתור.
משהו שצריך "להעלים", "לתקן", "להיפטר ממנו".

אבל בעבודה טיפולית עמוקה, מתגלה אפשרות אחרת.

לא לשאול רק:
איך אני מפסיקה את הכאב?
אלא לשאול:
מה הגוף שלי מבקש שאבין?

זו שאלה שמזיזה את כל נקודת המבט.
היא פותחת מרחב שבו הסימפטום כבר לא אויב
אלא שפה.

וכשאנחנו מתחילים להקשיב לשפה הזו,
הגוף הופך למורה.

אז מה הגוף שלנו מנסה לומר?

לאורך מאות טיפולי עיסוי עם נשים וגברים,
התחלתי לשים לב לכך שהגוף מדבר בשפה מאוד ייחודית.
לא רק דרך כאב אלא גם דרך תחושות, תגובות, כיווץ, הרפיה, נשימה, רכות, חום, זרימה או שקט. תחושות של פחד, עצבות, אי שקט או עייפות ניתן לחוש דרך הידיים

קיבצתי כאן תחושות ותובנות שעלו בי לאורך השנים מתוך עבודה טיפולית, הקשבה ומגע בגוף.

בזמן הקריאה, הרגישו חופשי לעצור לרגע ולהקשיב למה שמתעורר בכם.
אפשר אפילו לשים יד בעדינות על האיבר שעליו אתם קוראים, לנשום אליו, ולהרגיש איך הוא מרגיש לכם.

הגוף לא מדבר במילים
אלא בתחושות.

שימו לב אם עולה בכם תחושת עצב, כאב פיזי או רגשי, בהירות, זיכרון, תחושת השתוקקות, שמחה, רכות, פחד, שלווה או אפילו התנגדות.

לפעמים עצם ההקשבה כבר מתחילה ליצור תנועה חדשה בגוף.

פתולוגיות, כאבים ובעיות באיברים יכולים להצביע על:

עור –

העור מבקש גבולות.
מבקש שמירה על גבולות בריאים וברורים.

כשהגבולות הפנימיים מיטשטשים, זה יכול לבוא לידי ביטוי דרך ריצוי, קושי לומר "לא", קושי להציב גבולות למען עצמי, למען החופש, העצמאות והשקט הפנימי שלי.

לפעמים הגבול בין "אני" לבין הסביבה מתחיל להיטשטש
והעור, שהוא הגבול הפיזי שלנו עם העולם, מתחיל לדבר.

העור הוא איבר חי, רגיש ומתקשר.
הוא קשור לעולם הנשימה, למערכת העצבים ולתחושת הביטחון שלנו בעולם.

לעיתים הוא נקשר גם לאסטמה בילדות, קוצר נשימה, אלרגיות, חרדות, תחושת פחד, מתח או חוסר ודאות עוד מילדות, רגישות גבוהה, קושי לבטא רגש או אפילו קושי להבין:
"מה אני באמת מרגיש?"

ברמה הפיזית, בעיות עור קשורות פעמים רבות גם למערכת העיכול והמעיים
לאי סבילות, ספיגה לא מלאה של ויטמינים ומינרלים, רגישויות, דלקתיות או עומס פנימי.

המעיים והעור מדברים יחד.
שניהם גבול.
שניהם סופגים.
ושניהם מגיבים למה שנכנס פנימה, פיזית ורגשית.

מפרקים –  

המפרקים מבקשים תנועה רגשית מדויקת, זורמת וחיה יותר.

הם קשורים ליכולת שלנו לנוע בתוך החיים
להתקדם, להשתנות, להתגמש, לבחור כיוון חדש או להסכים לראות פרספקטיבה נוספת.

מפרקים נוטים לצבור מתח ועומס כאשר קיימת נוקשות רגשית פנימית, עקשנות, פחד משינוי או קושי לשחרר דפוסים ישנים.
לפעמים הכאב אינו רק תוצאה של עומס פיזי אלא גם של תנועה פנימית שנעצרה.

מנגד, גמישות יתר במפרקים יכולה להעיד על אנשים רגישים, פתוחים ורחבי אופקים, עם יכולת גבוהה לקלוט, להבין ולהרגיש לעומק.

אבל לעיתים הפתיחות הזו באה יחד עם התרחקות (יתר) מהמרכז העצמי ומתחושת הביטחון הפנימית.

קושי לומר "לא".
קושי להיכנס לעימות.
נטייה להתאים את עצמי לאחרים גם במחיר של ויתור עצמי.

וכשהמפרקים "פתוחים מדי",
הגוף עלול לאבד יציבות ותמיכה.

כאילו הרגש נע ללא גבולות ברורים,
והגוף מתחיל לחפש דרכים אחרות להחזיק את עצמו.

תהליך הפיצוי קורה דרך השרירים
הם מתקצרים, מתכווצים ומנסים לייצר יציבות במקום שבו חסרה אחיזה פנימית.

במצבים כאלה אפשר לראות עומסים מצטברים באזור:

• השכמות
• גב התחתון
• ברכיים
• קרסוליים

הגוף כל הזמן מנסה לאזן אותנו מחדש.
לפעמים דרך כאב,
ולפעמים דרך בקשה עדינה ליציבות פנימית עמוקה יותר.

שרירים מכווצים או רפויים מידי –

השרירים מבקשים איזון.
לא כיווץ תמידי, אבל גם לא קריסה והרפיה מוחלטת. איזון

שרירים מכווצים מדי באזור השכמות, בית חזה יכולים להעיד על דריכות מתמשכת, שריון רגשי, צורך בשליטה או קושי להרפות ולהרגיש בטוחים באמת.
הגוף נשאר "מוכן" כל הזמן, כאילו משהו עומד לקרות.

לעיתים זה מתבטא בנוקשות, כאבים, עייפות כרונית, חריקת שיניים, נשימה שטחית או תחושת מאמץ תמידית גם במנוחה.

אבל גם שרירים רפויים מדי מספרים סיפור.

הם יכולים להעיד על חוסר החזקה פנימית, תשישות, ויתור עצמי, קושי להציב גבולות, חוסר חיבור לכוח הפנימי או התרחקות מתחושת היציבות והעוגן הפנימי.

כאילו הגוף כבר הפסיק להחזיק את עצמו.

בין כיווץ יתר לרפיון יתר
הגוף מחפש תנועה חיה ומאוזנת.

היכולת להתאמץ כשצריך,
ולהרפות כשאפשר.

לעמוד איתן מול אתגרי החיים
מבלי להילחם בהם כל הזמן. אך גם מבלי להתלונן ולעשות מה שצריך לעשות למעני

שרירים בריאים וחזקים יודעים לנשום, להגיב, להתרכך ולהתאים את עצמם לתנועה המשתנה של החיים – גמישות + חוסן פנימי

טיפ: יש אנשים שמתאים להם ללכת לחזק שרירים בחדר כושר או פילאטיס ויש אנשים שמתאים להם ללכת לעשות יוגה, מבנה הגוף אצל כל אדם שונה וחשוב להבין מה הספורט המתאים ביותר לגוף. בכל מקרה, תנועה = חיים ואת זה אנחנו לא רוצים למנוע מהגוף אף פעם.

עצמות והאינטגרציה לשרירים –

העצמות מבקשות יציבות, עמידות ויכולת התמדה.
הן השלד שמחזיק אותנו, פיזית ורגשית.

העצמות קשורות לתחושת הבסיס הפנימי שלנו.
ליכולת לעמוד מול אתגרי החיים מבלי להישבר.
לכוח פנימי, התמדה, חוסן ותחושת יציבות לאורך זמן.

אבל עצמות אינן פועלות לבד.
הן חיות בתוך מערכת מופלאה של שיתוף פעולה עם השרירים, הגידים, הנשימה ומערכת העצבים.

השרירים מניעים,
והעצמות מחזיקות.

וכשיש חוסר איזון ביניהם
הגוף מתחיל לאבד תמיכה פנימית.

לעיתים אוסטאופורוזיס יכול לשקף לא רק תהליך פיזי של ירידה בצפיפות העצם, אלא גם אדם שחווה לאורך השנים קושי להחזיק את עצמו בתקופות של משבר, עומס, פחד או שחיקה ממושכת.

כאילו הגוף מאבד בהדרגה את תחושת החוזק הפנימי והאחיזה.

גם נסיגת חניכיים יכולה לספר סיפור עמוק של סטרס כרוני ממושך.
כאילו האדם "מעכל את עצמו" לאורך שנים של לחץ, החזקה, דאגה או מתח מתמשך.

הגוף נשחק לאט־לאט מבפנים.

וכשמערכת העצבים חיה לאורך זמן במצב הישרדות (The sympathetic nervous system)
גם הרקמות העמוקות ביותר מתחילות להגיב.

העצמות מזכירות לנו את החשיבות של:

• קרקוע
• יציבות
• תזונה והזנה
• נשימה
• תנועה
• תחושת ביטחון
• וחיים שבהם לא צריך להחזיק הכל לבד.

הגוף לא נבנה רק ממינרלים.
הוא נבנה גם מתחושת תמיכה פנימית.

עצם היא רקמה חיה לכל דבר.

למרות שהיא מרגישה קשה ויציבה, העצם אינה "חומר מת" אלא רקמה דינמית, חיה, פעילה ומשתנה כל הזמן.

העצם בנויה מתאים חיים, כלי דם, עצבים, מינרלים וחלבונים, והיא כל הזמן:

• נבנית
• מתפרקת
• מתחדשת
• מגיבה לעומסים, תנועה, הורמונים ותזונה

יש בעצם שני סוגי תאים מרכזיים:

• אוסטאובלסטים – בונים עצם
• אוסטאוקלסטים – מפרקים עצם ישנה

הגוף עובד כל הזמן באיזון ביניהם. תחת מקרוסקופ ניתן לראות את תאי העצם מרוחקים זה מזה אך נותנים "ידיים" ואוחזים אחד בשני.

העצם גם קשורה מאוד:

• למערכת השרירים
• למערכת ההורמונלית
• למערכת החיסון
• ולמערכת העצבים

למשל:

• תנועה ועמידה על הרגליים מחזקות עצם
• סטרס כרוני, חוסר תנועה או חוסר נשימה יכולים להשפיע עליה לאורך זמן
• הורמונים כמו אסטרוגן, קורטיזול וויטמין D משפיעים מאוד על בריאות העצם

מבחינה אנטומית, עצם נחשבת ל־רקמת חיבור מיוחדת
רקמה שמטרתה לתת תמיכה, הגנה, יציבות ותנועה.

וזה גם יפה לחשוב על זה ברובד הסימבולי:
אפילו הדבר הכי "קשיח" בגוף הוא חי, נושם ומשתנה כל הזמן.

הגב –

קורא לשחרור נשיאה ישנה, יכולת להישען, לשחרר דריכות, לשחרר דאגה אוטומטית\כרונית, לדעת להישען, לשחרר (תרגיל מודעות: השענו אחורה בכיסא, שחררו את אזור מפתח הלב, שחררו כתפיים ותנו להם ליפול, שחררו את שרירי הגב והשענו בנינוחות לתוך משען הכיסא, נשמו..), לנשום בחופשיות

מה הגב אולי מבקש?

לשחרר נשיאה שלא שייכת לך יותר
🔹 להפסיק להחזיק הכל לבד
🔹 להסכים להישען – על אנשים, על תמיכה, על החיים (התחילו עם תרגיל הכיסא 🙂
🔹 להקשיב לגבולות שלך, לפני שהגוף מציב אותם עבורך

מערכת העיכול –  

מערכת העיכול מבקשת לעכל לא רק מזון בצורה מיטיבה
אלא גם חוויות, רגשות ומצבי חיים.

המעיים רגישים מאוד למצב הרגשי ולמערכת העצבים שלנו.
כשאדם חי במתח, פחד, דריכות או סטרס כרוני
מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה.

זהו מצב הישרדותי שבו הגוף מכוון יותר זרימת דם אל השרירים והגפיים, כדי לאפשר תגובת "הילחם או ברח",
ופחות זרימת דם מופנית אל מערכת העיכול.

במצבים כאלה העיכול עלול להאט, להשתבש או להפוך רגיש יותר.

לאורך זמן זה יכול להתבטא ב:

• כאבי בטן
• נפיחות
• עצירות או שלשולים
• מעי רגיש
• רגישויות למזון
• תחושת "כיווץ" בבטן
• עייפות אחרי אוכל
• קושי לעכל מזונות מסוימים
• צרבות וריפלוקס

אבל הרבה פעמים,
הגוף לא מתקשה לעכל רק מזון.

הוא מתקשה לעכל:

• עומס רגשי
• פחד
• חוויות לא פתורות
• ביקורת עצמית
• מתח מתמשך
• או חיים שבהם אין מספיק תחושת ביטחון, מנוחה ונשימה

הבטן היא אחד האזורים הראשונים בגוף שמגיבים למה שאנחנו מרגישים גם כשאנחנו מנסים להסתיר זאת מעצמנו.

ולכן,
לפעמים ריפוי מערכת העיכול מתחיל לא רק בתזונה
אלא גם ביצירת תחושת ביטחון, נשימה, רוגע והקשבה פנימית.

עיניים –

מבקשות לראות באמת. את עצמי ורגשותי. מה אני לא מוכן\מוכנה לראות או לקבל לגבי עצמי?

לסתות –

מבקשות שחרור של שליטה וביטוי למה שלא נאמר. שריר המאסטר של הלסתות מתכווץ יחד עם שרירי הצוואר, עורף ושכמות

אוזניים –

מבקשות הקשבה עמוקה, פנימה והחוצה. מה אני לא מוכן\מוכנה לשמוע, לקבל לגבי עצמי

רגליים –

מבקשות קרקוע ויצירת ביטחון בדרך. אחיזה לא מאוזנת של כפות הרגליים בקרקע יכולה להעיד על קושי לצעוד בשבילי החיים בקלות ונעימות, עיניים מביטות מטה בזמן הליכה – קושי לשחרר שליטה, לבטוח בעצמי או בחיים. נקעים חוזרים – תחושת קושי מול החיים

כפות ידיים –

מבקשות יכולת לקבל ולתת, ולשחרר אחיזה. אחד האיברים האהובים עלי. ידיים מדברות עם הלב וכשהלב פתוח וסומך אינטואיציה מתחילה לזרום לידיים. בסדנאות העיסוי האינטואיטיבי שאני מעבירה, בטיפול עמוק ומדויק, הידיים מתחילות לזהות לבד אזורים שזקוקים להקשבה וטיפול.

לב –

מבקש פתיחה והסכמה להרגיש באמת. בעיות לב יכולות להעיד על קושי להאמין, לסמוך, צורך בשליטה מתמדת. אכזבה עמוקה ממישהו. כאב לב, אבל. הלב מבקש לתת ביטוי, מקום, נוכחות והקשבה לתחושות אלו.

כבד –

מבקש שחרור של עומסים, "ניקוי" כעסים ותסכולים שהצטברו לאורך זמן.
איבר עמוק, עוצמתי וחי מאוד.
לפעמים הוא מספר על מאמץ מתמשך, דריכות, החזקה פנימית או צורך תמידי "להסתדר".
הכבד קשור גם ליכולת לנקות, לשחרר ולעבד פיזית ורגשית.

לבלב –  

מבקש איזון.
בין נתינה לקבלה.
בין שליטה להרפיה.
בין מתוק למר בחיים.

בין טפל לעיקר.

הלבלב מזמין אותנו לבדוק איפה יצאנו מאיזון, ואיפה אנחנו שוכחים להזין גם את עצמנו.

האינסולין, שמופרש מהלבלב, קשור ברמה הפיזיולוגית ליכולת של הגוף לקלוט סוכר מהדם ולהכניס אנרגיה אל התאים.
הוא עוסק באיזון, הזנה, קליטה וויסות.

אבל אם מסתכלים גם דרך שפת הגוף והעולם הרגשי־סימבולי,
אפשר לראות באינסולין מסר עמוק יותר סביב היחסים שלנו עם הזנה, מתיקות (היכולת לראות את הטוב בחיים, לאמר לעצמנו מילים טובות), ביטחון ואיזון פנימי. האם אני מאפשר לעצמי לחוות הנאה, רכות, שמחה ופשטות? או שאני חי בדריכות, מאמץ ושליטה מתמדת?

אינסולין – לא רק להוציא אנרגיה, אלא גם לדעת להתמלא.

• האם אני מצליח\ה "לקבל" אהבה, תמיכה, שפע?
• האם אני מאפשר\ת לעצמי להיות מוזן\ת?
• האם אני כל הזמן בעשייה אבל לא באמת מתמלא\ת?

שליטה מול הרפיה – מצבים של עומס רגשי, סטרס כרוני, חוסר שינה ודריכות מתמשכת משפיעים מאוד גם פיזית על רמות הסוכר והאינסולין דרך מערכת העצבים והורמוני הסטרס.

איבוד גבולות אנרגטיים – לפעמים אנשים שנותנים בלי סוף לאחרים, מרצים, מחזיקים הכל לבד שוכחים לבדוק
מה מזין אותי?

חשוב מאוד לזכור:
אינסולין, סוכר, עמידות לאינסולין או סוכרת הם מצבים רפואיים אמיתיים עם בסיס ביולוגי, גנטי, תזונתי והורמונלי משמעותי, שחייבים ליווי ובדיקות רפואיות מקצועיות.

אבל לצד ההיבט הרפואי,
לפעמים הגוף גם מזמין אותנו לבדוק:

איך אני חי?\ה
כמה מתיקות יש בחיים שלי?
והאם אני באמת מאפשר\ת לעצמי לקבל הזנה לא רק פיזית, אלא גם רגשית.

כליות –

מבקשות כי האדם יצור לעצמו ביטחון עמוק רגשי, גם בטחון כלכלי.. שחרור פחדים. שתיית מים חשובה כדי לנקות לרענן איבר מדויק ומופלא זה שעובד עם הכבד.

הביטוי "מוסר כליות" מתחבר בצורה מעניינת לעולם הרגשי.
מצד אחד אחריות, מצפון ויכולת להתבונן פנימה.
ומצד שני לעיתים גם תחושות של ייסורים, אשמה, ביקורת עצמית, אכזבה או העמסת יתר רגשית על עצמנו.

כאילו האדם כל הזמן בודק את עצמו מבפנים.

הכליות מזכירות לנו שלצד אחריות ומודעות,
חשוב גם ללמוד להרפות, לסמוך, לנשום, לא להתייסר

ריאות  –

מבקשות נשימה, חופש והתרחבות. רגישות מאוד, סובלות ומתכווצות לחומרים הרסניים ומסרטנים. אז, שרירי הגב והסרעפת יתכווצו כדי להגן עליהן. הגוף יתייבש ויתכווץ. גם הראות איבר מופלא ומדוייק. הריאות מגיבות עמוק למצבי לחץ, פחד, מחנק רגשי וחוסר חופש רגשי.

חוליות –

החוליות מבקשות מהאדם ליצור בתוכו יציבות, תמיכה פנימית ותחושת עמוד שדרה, פיזית ורגשית.

עמוד השדרה הוא המרכז התומך של הגוף.
הוא מחזיק אותנו זקופים, מאפשר תנועה, גמישות והעברת מידע בין המוח לגוף.

אבל מעבר למבנה הפיזי,
החוליות קשורות גם ליכולת שלנו להרגיש יציבים בתוך החיים.

פחדים, כאב רגשי, סטרס מתמשך, תחושת חוסר ביטחון או עומס כרוני יכולים להשפיע מאוד על בריאות עמוד השדרה.

בתוך החוליות עובר חוט השדרה
אחד המרכזים החשובים ביותר בגוף, שבתוכו עוברת מערכת העצבים המחברת בין המוח לכל איברי הגוף.

לכן, כשאדם חי בדריכות, כיווץ או פחד לאורך זמן,
מערכת העצבים מגיבה,
והגוף מתחיל להחזיק מתח גם סביב עמוד השדרה והשרירים התומכים בו. כאשר השרירים מכווצים לאורך זמן הם פוחסים ומצמצמים את המרווח הבין חוליתי, הדיסק נפחס, נוצר בלט דיסק שיכול ללחוץ על שורשי העצב שיוצאים מהצד או על השק הטאקלי (חוט השדרה מאחור) . בהמשך יכולה להתרחש פריצת דיסק.

לפעמים עמוד השדרה מספרעל:

• החזקה מתמשכת
• עומס רגשי
• חוסר תמיכה
• פחד להתמוטט
• או צורך תמידי "להחזיק את עצמי"

החוליות מבקשות:

• יציבות
• גמישות
• תמיכה
• נשימה רחבה – סרעפת מחוברת לצלעות שמחוברות לחוליות
• ויכולת לנוע בתוך החיים מבלי לקרוס או להתקשח.

עמוד שדרה בריא וחזק יודע להיות גמיש, לנשום ולהסתגל לתנועה המשתנה של החיים. עצבים מאוד אוהבים תנועות של רוטציה.

רחם –

מבקש חיבור ליצירה, רכות ובית פנימי. (הרגישו אם רחם עבורכן זו אנרגיה נקבית או זכרית)

שחלות –

מבקשות חיבור למחזוריות ולאינטואיציה. לדעת לשחרר התנהלות וחשיבה כרונית ופרפקציוניסטית שלא באה לטובת האדם.

שלפוחית שתן –

מבקשת שחרור ממה שכבר לא משרת.

כיס מרה –

מבקש בהירות ואומץ לפעול. יכולת להעביר ולשחרר מיצים חזקים המפרקים וממיסים. חמיצות יתר בקיבה וצרבות מעידות על חוסר איזון רגשי, מתח וסטרס מתמשך. חשוב לטפל בצרבות ולא רק על ידי כדורים!

פרוסטטה –

מבקשת מהגברים רכות בתוך עוצמה ושחרור של שליטה. יכולת התמרה של אנרגיית כעס לסליחה.

האונה השמאלית במוח –

הגיון על חשבון הרגש. מבקשת סדר, הבנה, היגיון ויכולת לפרק את החיים לפרטים.
כשהיא עובדת בעודף, האדם עלול להישאר רק בניתוח, חשיבה, ביקורת ושליטה.
לפעמים היא מבקשת מנוחה מהמחשבה הבלתי פוסקת. בלטים בחוליות העורף, שרירי שכמות מכווצים יכולים להראות על חשיבה בלתי פוסקת.

האונה הימנית במוח – יצר ויצירה

מבקשת חופש, יצירתיות, אינטואיציה, דמיון ותחושה.
היא מחוברת לעולם הרגש, לתמונה הרחבה, לאמנות, לתנועה ולחוויה.
כשהיא חסומה, האדם עשוי להרגיש מנותק מהלב, מהיצירה ומהיכולת פשוט להיות ברוגע.
לפעמים הריפוי מתחיל דווקא כשהשכל מפסיק לנסות לפתור הכל,
והגוף מקבל מקום לדבר.

---

כמובן, הגוף הוא גם פיזי, ביולוגי, מורכב ומדויק,
ולכל סימפטום יש גם היבט רפואי שחשוב להתייחס אליו.
וללכת להיבדק אצל רופא כשמתעורר כאב או מופיעה בעיה.

אבל לצד זה,
יש גם רובד נוסף.
רובד של הקשבה.

וכשאנחנו מסכימים לעצור לרגע,
להרגיש, לשאול, להיות בנוכחות עם הגוף
משהו מתחיל להשתנות.

לא תמיד הכאב נעלם מיד,
אבל היחסים עם הגוף משתנים.
והרבה פעמים גם הגוף מתחיל להגיב אחרת.

כי יחסים הם כל העניין.
ותקשורת פתוחה, מקרבת, מכילה ואוהבת  עם הגוף
עדיפה על שיפוטיות, ביקורת עצמית או מלחמה פנימית.

לפעמים,
כל מה שצריך
זה לשים יד על הגוף,
לשאוף אור,
ולנשוף כאב, פחד, מתח רגשי או פיזי.

הגוף הוא לא מכונה.
הוא מערכת חיה, חכמה, מגיבה ומרגישה.

וככל שאנחנו לומדים להקשיב לו
דרך מגע, עיסוי, נשימה, תנועה ונוכחות
אנחנו לא רק מקלים על כאב.

אנחנו בונים מערכת יחסים חדשה עם עצמנו, מכירים את עצמנו טוב יותר. וזה עצם העניין 😊

רוצים ללמוד להקשיב לגוף דרך מגע, תנועה והבנה עמוקה של גוף האדם?
מוזמנים להצטרף לסדנאות ללימוד עיסוי ומודעות גוף בהנחיה של אביגיל פורת
להרשמה לסדנאות

לתיאום טיפול ביומן הקליניקה:
לתיאום טיפול אונליין