רבים נוטים ליחס ריפוי רק ברקמות שנפגעו, 

הרצון להפסקת הכאבים וריפוי המקום חזק והרבה מהפעמים נעשה בקוצר סבלנות – כי שם הכאב צועק.

אך ריפוי אינו מתרחש רק ברקמות

הוא מתרחש ומתחיל במערכת העצבים!

כאשר אדם חווה כאב מתמשך (כרוני), תשומת הלב מופנת אל האזור הסובל.

המערכת הסנסורית מתמקדת באותות כאב והקורטקס הסומטו־סנסורי מגדיל את הייצוג של האזור הכואב. (החלק במח שאחראי על עיבוד מידע תחושתי מהגוף)

במצב זה מתרחשת לעיתים סנסיטיזציה, רגישות יתר עצבית לגירויים, שבה עוצמת האיום הנתפסת גבוהה מהנזק הרקמתי בפועל.

מדוע?

כי כולנו פוחדים מכאב

וכשהוא מגיע רוצים שילך ויעלם

המוח, שמטרתו להגן, מפנה תשומת לב ומשאבים לכאב.

מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה ודריכות, משחררת את הורמוני הסטרס 

טונוס השרירים עולה (מתכווצים)

הנשימה מתקצרת.

הגוף מתכווץ.

מחשבות של תסכול וחוסר אונים עולות ומטרידות

היחס לגוף, כמערכת יחסים נתקל בתחושת אכזבה ושיפוטיות מצד האדם כלפי גופו

במצב כזה קשה לאפשר ריפוי.

ריפוי מתאפשר כאשר מתרחשת תנועה לכיוון ויסות. כאשר המערכת הפאראסימפתטית נכנסת לפעולה. כאשר האדם חווה תחושת ביטחון מספקת.

כאן נכנסת חשיבותה של הרחבת תשומת הלב כדרך טיפול בכאב כרוניים.

כאשר מטופל לומד להפנות קשב גם לאזורים שאינם כואבים

לאזורים בהם קיימת תנועה תקינה, חום, זרימה, נשימה. תשומת לב ליצירת תנועות מעגליות, רכות עם אברי הגוף כמו בעבודה עם גאגא, somatic movement, יוגה רכה, פלדנקרייז. במקביל חיזוק שרירים שנחלשו עקב פיצוי ועבודת יתר.

אז מתחילה להתרחש אינטגרציה עצבית.

המוח מתחיל לעדכן את מפת הגוף שלו.

החוויה הסומטית מתרחבת מעבר למוקד האיום.

רמות העוררות יורדות.

ומנגנוני ריפוי טבעיים (זרימת דם, תנועת לימפה, שחרור פאשיאלי, שיפור נשימתי) מתאפשרים באופן יעיל יותר.

מחקרים בתחום נוירופלסטיות מראים כי תשומת לב מודעת וחוויה גופנית חיובית יכולות לשנות דפוסי כאב כרוני.

המח, בכל גיל, משתנה דרך:

* חוויה

* תנועה

* מגע

* מחשבה

* רגש

* למידה

* כאב או ריפוי

הכאב הכרוני אינו רק תוצאה של פגיעה, הוא תוצר של פרשנות עצבית מתמשכת.

לכן בעבודה קלינית במגע

אין די בעבודה מקומית על האזור הכואב בלבד.

יש חשיבות ל:

* יצירת תחושת ביטחון במגע

* עבודה הדרגתית המווסתת את הטונוס הרקמתי

* שילוב נשימה

* חיזוק אזורים מתפקדים

* והזמנה לחוויית חופש תנועתי

ריפוי אינו "כיבוי" כאב.

הוא הרחבת החוויה הגופנית מעבר לכאב!

כאשר המערכת חווה מרחב,

כאשר היא חווה חופש,

כאשר היא חווה שליטה פנימית

תהליכי תיקון מתרחשים באופן טבעי.

הרקמות מתחדשות כל הזמן.

השאלה אינה האם הגוף יודע לרפא.

ודאי שכן, וכל הזמן ובכל גיל

השאלה היא האם התנאים העצביים מאפשרים זאת.

ריפוי מתחיל ביצירת סביבה נוירולוגית של ביטחון.

לתאום טיפול בעיסוי רפואי והתייעצות, מוזמנים ליצור קשר 054-3178911 

אביגיל