למי מאמר זה מיועד?
לאלו שעושים "הכול נכון".
לאנשים בריאים, מתפקדים, חזקים,
אך עם כאבים חוזרים.
כאבים שבאים והולכים, או כאלו
שכבר לא באמת הולכים.

זהו מאמר עבור אנשים שיודעים לסבול כאב.
שלא מתלוננים.
שממשיכים להתאמן, לעבוד, להחזיק.
שכשהכאב מופיע הולכים לחדר כושר "לחזק".
ולאט־לאט, כמעט בלי לשים לב מסתגלים לנוכחות קבועה של כאב.

כאבים ומצבים אורתופדיים נפוצים:

המאמר מיועד לאנשים המתמודדים
עם אחד או יותר מהמצבים הבאים,
או עם כאב שעדיין לא נמצאה
לו סיבה ברורה:
* בלט דיסק
* פריצת דיסק
* היצרות המרווח הבין־חולייתי והיצרות פורמינלית
* לחץ על שורש עצב
* לחץ על השק הדוראלי / תקאלי
* כאב בגב תחתון או בצוואר
* עקמת
* דלקת בתעלה הקרפלית
* נקעים חוזרים בקרסול
* שברי מאמץ
* פריקה בכתף / קרעים מיקרוסקופיים
* קרע בלברום (כתף או ירך)
* כאב פנימי במפרק ירך או באגן
* כאבי ראש הקשורים לעומס בעמוד השדרה הצווארי
* קרע במניסקוס
* קרע ברצועות צולבות או צידיות
* דלקות חוזרות בברכיים
* מגרנות וכאבי ראש

"אני עושה הכול נכון, אז למה זה לא נגמר?"
יש אנשים שעושים "הכול נכון",
נחים כשכואב,
לוקחים כדור כשצריך,
הולכים לחזק בחדר כושר
הולכים לטיפול,
מבצעים תרגיל שמצאו ביוטיוב.
ובכל זאת הכאב חוזר.
לפעמים באותו מקום,
לפעמים במקום אחר.
הוא נעלם לכמה ימים,
שבועות,
ולפעמים חודשים
ואז שוב מופיע.
והשאלה חוזרת:
"מה עוד צריך לעשות?"
התשובה הפשוטה והפחות נוחה היא זו:
שינוי אמיתי בגוף לא קורה מתיקון נקודתי.

ריפוי הוא תהליך.
וכמו שכאב נבנה לאורך זמן גם
הריפוי שלו הוא תהליכי במהותו.

מהו כאב מכני?
רוב הכאבים הכרוניים שאנו נושאים ב:
גב תחתון,
צוואר,
שכמות,
מפשעה,
ברכיים,
מפרקים,
תעלה קרפלית,
כאבי ראש
הם כאבים מכניים.
לא פציעה אחת.
לא אירוע דרמטי.
אלא דרך חיים.
כאב מכני נוצר מתוך:
איך אנחנו יושבים
איך אנחנו הולכים
איך אנחנו עובדים
איך אנחנו נושמים
איך אנחנו אוכלים
איך אנחנו מצחצחים שיניים
איך אנחנו מרימים תינוק
איך אנחנו מגיבים ללחץ
זה כאב שנבנה לאט.
דרך אלפי חזרות קטנות:
עוד ישיבה עקומה.
עוד תנועה בלי תשומת לב.
עוד מתח שלא שוחרר.
ועוד רגש שלא קיבל מקום.
וכמו שהוא נבנה בהדרגה
כך גם הריפוי שלו צריך להיות הדרגתי.

המכניקה של השריר והרגש

למה חיזוק בלבד לא מספיק לשריר ויכול אולי גם להזיק?
כאב מכני לא נוצר רק מתנועה.
הוא נוצר גם מתגובה.
במשך שנים הרגלנו את עצמנו להגיב:
לאנשים,
למציאות,
ולעצמנו
באותה דרך.
תגובה רגשית שמפעילה שוב ושוב
את מערכת העצבים הסימפתטית –
מערכת ההישרדות (Fight or Flight).
מערכת שמטרתה:
כיווץ,
הידוק,
דריכות.
וכשאנחנו חיים לאורך זמן במצב הזה: (ומתרגלים לזה)
השרירים לא באמת נרפים
הנשימה הופכת שטחית ועילית
הסרעפת והצלעות מתהדקות
הגוף נשאר במצב של "להחזיק".

כאב כרוני הוא לעיתים סימן לגוף
שנשאר תקוע במצב חירום,
פיזי ורגשי גם יחד.
למה חיזוק בלבד לא מספיק?
חשוב להבין דבר בסיסי במכניקה של השרירים:
שריר לא נועד רק להתכווץ.
הוא נועד גם להרפות.
שריר שנמצא בכיווץ מתמשך, גם אם הוא "חזק"
הוא שריר עייף.
כדי ששריר יוכל להשתקם, להחלים ולהתחדש, הוא חייב:
להרפות
לאפשר זרימת דם תקינה
לספוג חמצן
לפנות פסולת מטבולית
כאשר מופיע כאב בגב התחתון, בצוואר או בשכמות
לא תמיד הפתרון הוא עוד חיזוק.
לא מספיק:
ללכת לחדר כושר ולפמפם משקולות
או לבצע עוד ועוד תרגילי פילאטיס
אם במקביל אין למידה של הרפיה.
כאבים רבים נוצרים דווקא משרירים
שעובדים יותר מדי,
שמחזיקים,
שלא יודעים להרפות.
הרפיה איננה פסיביות.
היא מיומנות.
והיא מתפתחת דרך:
תנועה איטית ומודעת
הקשבה פנימית
שינוי קצב
נשימה עמוקה ומלאה
תנועה כזו מחוברת למערכת העצבים הפאראסימפתטית
מערכת הריפוי, העיכול והוויסות.

כשהמערכת הזו פעילה:
הטונוס השרירי מתאזן
העומס העצבּי יורד
הגוף יוצא ממצב הישרדות
ונפתח מרחב אמיתי לריפוי.

ללא הרפיה, גם חיזוק נכון לא יחזיק לאורך זמן.
הגוף והתודעה הינם תנועה אחת
הגוף לא פועל לבד.
והתודעה נמצאת בתנועה מתמדת.
הרגלים של:
ביקורתיות עצמית
שיפוטיות
מתח מתמשך
דאגה
מלנכוליה שקטה
יוצרים עומס עצבי מתמשך.
וכשהעומס הזה לא מקבל פורקן
הוא מחפש יציאה דרך הגוף.

למה כל כך קשה להשתנות?
כי לא לימדו אותנו להתבונן בגוף.
כי אנחנו מכורים להרגלים שלנו.
לא רק לתנועה, גם למחשבה ולתגובה רגשית.
אנחנו מאמינים שהמחשבות והרגשות שלנו הם אנחנו.
והראש אוהב את המוכר.
גם כשהוא כואב.

להמציא את עצמנו מחדש דורש:
לוותר על אוטומטים
להסכים להרגיש מוזר
לפגוש כאב רגשי, צער או אכזבה
לזוז אחרת
לחשוב אחרת
להגיב אחרת
וזה מפחיד.

כשאדם אומר:
"אין לי סבלנות לזה"
לעיתים הוא בעצם אומר:
"אין לי סבלנות לעצמי"
ולכן רבים מחפשים פתרון מהיר.

אבל:
פתרון מהיר מתקן סימפטום.
תהליך משנה מערכת.
שינוי אמיתי הוא תנועה מתמשכת
ושינוי מתחיל בהתבוננות:
איך אני זז בעולם?
איך אני מגיב ללחץ?
איפה אני מתכווץ בלי לשים לב?
מה אני מחזיק בגוף כבר שנים?
באיזה מנח הכתפיים שלי נמצאות כאשר מדברים איתי?
מה קורה לבית החזה כשאני כועס או מרגי אכזבה?

ריפוי קורה דרך:
הקשבה חוזרת לגוף
תנועה מודעת
שינוי דפוסים קטנים
למידה מחדש של נשימה, מגע ויציבה
שינוי היחס לעצמי
כל פעם קצת.
אבל כל פעם לעומק.
מתוך נוכחות.
מתוך סבלנות.
ומתוך אהבה לעצמי.
מכאב 》》לתהליך

כאב כרוני אינו אויב.
הוא שליח.
הוא בא לומר:
הדרך שבה אתה חי, זז, חושב ומרגיש
כבר לא מתאימה לגוף שלך.
והוא לא מבקש תיקון רגעי.
הוא מבקש דרך חדשה.
דרך שיש בה:
הקשבה
נוכחות
תנועה
רכות
דיוק
שינוי הרגלים
סבלנות
לא כדי "להעלים כאב".
אלא כדי לבנות חיים שבהם הכאב
כבר לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותו.
באהבה רבה,
אביגיל