רבים לא מודעים לכך שיש להם גמישות יתר במפרקים.
לרוב, התחושה הפוכה לגמרי השרירים כואבים, תפוסים, נוקשים. התחושה היא של "גוף קצר", לא גמיש.
אבל גמישות היתר אינה נמצאת בשרירים – אלא במפרקים.
הגוף, שמזהה חוסר יציבות מפרקית, מגייס את השרירים סביבו למאמץ כפול לייצב, להחזיק, למנוע תנועה עודפת. כך נוצר מצב שבו השרירים עמוסים, אבל הסיבה העמוקה היא דווקא תנועת יתר במפרק.
במהלך השנים בקליניקה, פגשתי לא מעט מטופלים ומטופלות עם כאבים חוזרים.
לעיתים באגן, לעיתים בכתפיים, ולעיתים בגב התחתון – ולכאורה, לא נמצאה סיבה ברורה.
ואז, במבט מדויק יותר, עולה התמונה: גמישות יתר במפרקים.
אך לפני שנמשיך לצלול אל תוך התופעה המורכבת והמרתקת הזו,
הנה מילון קצר שיאפשר להבין טוב יותר את רקמות הגוף המעורבות:
💪 שריר (Muscle)
רקמה חיה שמתכווצת ומאפשרת תנועה. השרירים מחוברים לעצמות דרך גידים, ותפקידם להפעיל כוח, לייצב את הגוף ולשמור על יציבה. בכל תנועה שאנו עושים השריר הוא זה שמבצע את הפעולה.
🧵 גיד (Tendon)
רקמה סיבית חזקה המחברת את קצות השריר לעצמות. הגיד מעביר את הכוח מהשריר אל השלד ומאפשר תנועה בפועל. נמצא בשני קצות כל שריר, ומתחבר סמוך למפרק.
🦴 רצועה (Ligament)
רקמת חיבור שמחברת בין עצם לעצם. תפקידה לייצב את המפרק ולמנוע תנועה עודפת או לא תקינה מעין "רצועת בטחון" פנימית למפרקים.
🌀 מניסקוס
שני סהרונים עשויים סחוס סיבי, הנמצאים במפרק הברך. תפקידם לבלום זעזועים, לייצב את המפרק, ולפזר לחצים בצורה אחידה.
🧊 סחוס (Cartilage)
רקמה חלקה וצפופה המצפה את קצות העצמות בתוך מפרקים. הסחוס מאפשר תנועה חלקה, מונע חיכוך ושחיקה, ומשכך עומסים.
🌀 פאשיה (Fascia)
רקמת חיבור חיה ודינמית, העוטפת את הגוף כולו מתחת לעור. היא מקיפה כל שריר, כל עצב, כל כלי דם, ואף את האיברים הפנימיים כמו חליפת גוף פנימית רציפה. הפאשיה נחשבת לרשת התקשורת הפנימית של הגוף, דרכה מועברים מסרים תחושתיים, תנועתיים ואפילו רגשיים. באמצעותה הגוף "יודע" איפה כל חלק נמצא ביחס לאחר, מגיב לשינויים, שומר על יציבה ומסונכרן מבפנים.


ועכשיו כשאנחנו יודעים מי השחקנים הראשיים במערך התנועתי, ניתן להתחיל.
מהי גמישות יתר?
גמישות יתר Hypermobility או Hyperextension היא מצב שבו למפרקים יש טווח תנועה גדול מהרגיל. מדובר בתכונה מולדת, גנטית, המשפיעה על מבנה הרקמות המחברות את העצמות – רצועות. הרצועות שאמורות לייצב את המפרק רפויות יותר, וכתוצאה הגוף "מאפשר" תנועות שמעבר לנורמה.

זה לא רק במפרק אחד
כשהמפרקים גמישים מדי זה לא קורה רק בברך או בכתף. זה מצב מערכתי שמשפיע על כל מפרקי הגוף מרגליים ועד עמוד שדרה. כבר בילדות ניתן לזהות זאת: ילדים שיושבים בתנוחות "משונות", שעושים שפגט בלי להתאמץ, או מניחים את הידיים על הקרקע בלי לכופף ברכיים, או יושבים עם ברכיים מקופלות אחורה – הורים, אל תאפשרו לילדכם לשבת כך, זה גורם למתיחה של המינסקוסים בברך ולשחיקה בסחוסים, כבר בגיל צעיר. סטודנטים או אנשי היי-טק שיושבים הרבה על כיסא, מניחים רגל אחת או שתיים על כיסא בצורות שונות.
ומה קורה לשרירים? כשהרצועות רפויות מדי ואינן מספקות יציבות, הגוף מפצה, איך?
הגוף מפעיל מנגנון פיצוי:
- השרירים סביב המפרק הופכים למכווצים יותר
- נבנית יציבות שרירית במקום יציבות רצועתית – שרירים מתכווצים עמוסים, קצרים דרוכים, טווחי תנועה קטנים
- לעיתים נוצר עומס מוגבר על סחוס, גידים או דיסקים.
לאורך זמן, מצב זה יוצר עומס, כאב, דלקות, פריקות כתפיים ופציעות חוזרות.
אלו המפרקים שנפגעים הכי הרבה:
מפרקי הירך – חוסר יציבות, כאבים פנימיים או בצידי האגן. תהליך שיוצר דלקת.
כתפיים – תנועה "קופצת", כאב בהרמה או בזמן שינה, פריקות, סקאפולות "בורחות" אחורה.
ברכיים וקרסוליים – לרוב קריסות פנימה, בכף הרגל ובהמשך גם בברך, כאב בזמן עלייה או ירידה.
גב תחתון וצוואר – עומסים כרוניים, הקרנות, תשישות שרירית. מה שיכול לגרום ללחץ בלסתות, עומס וכיווץ בשרירי הצוואר העורפיים והצידיים (ויצירת קשת צווארית מוגברת קדימה), בלטים בחוליות צוואריות עקב כיווץ קבוע של השרירים שאוחזים בחוליות ומצמצמים את המרווח הבין חוליתי ופחיסת הדיסק.
גם לחוליות יש 2 מפרקים, בין חוליה לחוליה
גם חיבור חוליה עם צלע, הינו מפרק
גמישות יתר נמצאת גם שם
טוב לדעת זאת, כי הרמת משקלים כבדים בחדר כושר יכולה לגרום לתזוזה של חוליה או ללחץ על הפאסטים – מפרקי החוליה, בגלל גמישות יתר – שימו לב הורים לבני נוער.
בחדר כושר או בשיעורי יוגה: זהירות מגבולות מטושטשים
אנשים עם גמישות יתר מסוגלים לבצע תנועות שאחרים לא יכולים וזה עלול להוביל למלכודת האגו – ולפציעות
בשיעורי יוגה או פילאטיס:
תצליחו להגיע בקלות לטווחים מרשימים אבל זה לא תמיד מדויק לגוף.
זכרו: המפרקים לא "עוצרים" אתכם, לכן חשוב לא להגיע לקצה טווח התנועה ומעבר, לא להישען על הרצועות אלא להחזיק את התנועה בשריר עצמו.
על מנת לא לפגוע ברצועות במהלך שיעורי יוגה פילאטיס או בחדר כושר מומלץ:
1. לא להגיע לקצה טווח המנך או התנועה
2. לא להרחיק את האיברים רחוק מידי ממרכז הגוף
3. לא מומלץ להניף משקולות כבדות מידי, מומלצים תרגילי Bodyweight
4. יתכן שלא תרגישו כאב כלשהו אך המתיחה בגיד או ברצועה תתרחש, לכן נועו ברוגע ובתשומת לב לגוף, אגו מחוץ למרחב, נשימות מובילות את התנועה
5. בשכיבה על הגב ורגליים למעלה, מומלץ לא להוריד רגלים עד הרצפה כי זה יקער את הקשת המותנית ויגרום למתיחה ולחץ מיותר על הדיסק ושורשי העצב.
בחדר כושר:
גם אם תוכלו להרים משקל כבד זה לא אומר שכדאי.
כשיש גמישות יתר משקולות כבדות עלולות לגרום לקרעים, עומס על גידים, ושחיקת מפרקים.
העדיפו תרגילי משקל גוף, חיזוק מבוקר עם משקולות קטנות, ועבודה רפטטיבית של סדרות.
ועכשיו, לעוד חלק מעניין:
גמישות יתר גם בנפש
גמישות יתר היא לא רק פיזית. אז מה אומרת גמישות היתר עליכם?
גמישות יתר יכולה להראות על אדם בעל ראייה מרחבית והבנה מערכתית עמוקה
יכולת לחוש את התמונה הגדולה, אדם סקרן שאוהב ללמוד ולחקור
רגישות בין-אישית גבוהה, יצירתיות ואינטואיציה גבוהה.
ה"דאון-סייד" של הגמישות:
הגבולות לעיתים פתוחים מדי.
האדם בקלות יכול לשכוח את עצמו ולהתרחק מהמרכז שלו בלי להרגיש
וכאן מופיעה השחיקה:
קושי להגיד לא. נטייה לרצות ולהתאים את עצמי, גם כשזה בא על חשבון השלווה, הבריאות או העצמאות הפנימית.
זהו אותו עיקרון – תנועת יתר בלי בסיס יציב – בלי הצבת גבולות ברורים.
המסר החשוב: יציבות פנימית יוצרת ריפוי
הגוף מלמד אותנו שהיכן שיש תנועתיות יתר, נדרש ייצוב עמוק מבפנים. כך גם בנפש: מי שנולד עם לב וגוף פתוח, צריך ללמוד להציב גבולות בריאים, לדעת מתי להימתח ומתי לעצור. להתכנס ולשמור על עצמו.
המסע של גמישות היתר הוא מסע של חוכמה פנימית. לא לרסן את היכולת אלא לכוון אותה בעדינות אל עבר חיים בריאים, יציבים ומדויקים. לנוע מבלי לאבד את המרכז.
באהבה ונוכחות,
אביגיל
