אחד הדברים שאנו חווים במהלך עיסוי זו היכולת, או אי היכולת להניע בחופשיות את אברי הגוף. רגלים, ידיים, כתפיים, קרסוליים, שרירי אגן וכו. אך מה זה אומר על מצב הגוף, ואיך זה מתחבר למצב הרגשי והתפיסתי בו אנו נמצאים?

חוסר תנועה כגון ישיבה ממושכת, עמידה מרובה או עומסים גורמים לסיבי השריר להגיב בהידוק וכיווץ, להדק את כלי הדם הנמצאים ברקמת השריר והפאשיה כך שדם עשיר בחמצן ונוזל לימפטי עוברים בצורה מצומצמת בלבד באותה נקודת Trigger Point בשריר. אי זרימת דם באזור בצורה מלאה או חלקית מונע ניקוי מלא של פסולת מטאבולית וחומצות חלביות שהצטברו במקום וחמצן אינו מגיע לתאים. מה שגורם להיחלשות השריר.

גוף ונפש אחד הם. הם משפיעים ומושפעים אחד על השני בתאום מושלם באמצעות המערכת העיצבית. בעולמנו התלת ממדי כל דבר מייצר תדר. כל דבר הינו תדר. עץ, אבן, פרח, בעל חיים ואדם הינם מסה המשדרת תדר. גם מחשבה, תפיסה ורגש מיצרים תדר. תדר הפוגש את תאי הגוף, השרירים והרקמות ויוצר כיווץ, חולשה או התעבות של הרקמה. במצבים בו אנו חווים כעס, עצב, ייאוש, חרדה אנו נוהגים לכווץ, שלא במודע או במתכוון, שרירים רבים. נסו להיזכר בפעמים בהם הרגשתם מתח, עצב או כעס, איך הגוף הגיב במצבים אלו? האם שמתם לב למצב הנשימה, מצב הכתפיים או צורת הישיבה? סטרס ומחשבות מרובות החוזרות על עצמן יוצרות ברקמות הגוף תגובה של כיווץ, ובהעדר מודעות והקשבה לגוף אנו נמצאים על "הטיס האוטומטי" והכיווץ נשאר קבוע ונהפך לכאב כרוני, ההולך ובא.

חישבו על כך, הגוף שלנו הינו מושבה עצומה של מעל 15 טריליון תאים נושמים (נשימה תאית), מתרבים, מתים, מתקשרים, משתפים אינפורמציה זה עם זה (מחקרים מרתקים בעשור האחרון באפי-גנטיקה מראים כי תאי הגוף מתקשרים באמצעות הקליפה שלהם) ומושפעים מהסביבה האנרגטית שאנו מיצרים. סביבה אנרגטית שאנו מעצבים בתוכנו דרך המחשבות, התפיסות והרגשות שלנו. ברוב המקרים אנו חיים את חיינו בחוסר הקשבה לגופנו ומקבלים אותו כמובן מאליו, כך שבמצבי מתח, עצב או כעס אנו נכווץ את הכתפיים ונרים אותם לכיוון האוזניים, בית חזה יטה קדימה ואתו הראש מה שגורם לשרירי גב עליון, זוקפים ועורף להתכווץ ולשמור על הראש והגוף שלא ימשיכו "בטעות" להתקדם לכיוון האדמה (כובד המשיכה של כדור הארץ).  הסרעפת מתכווצת למעלה ופנימה והנשימה, כתוצאה מכך, נהפכת להיות שטחית, מה שגורם לפחות חמצן להיכנס לגוף. פחות חמצן לגוף אומר פחות חמצן לתאים ולתהליכים מקימי חיים. עכשיו הכפילו כיווץ מתמיד זה בשבועות, חודשים, שנים או אפילו עשרות שנים. אנו מרגילים את הגוף להישאר מכווץ. והגוף, חברנו הנאמן לומד להדק ולכווץ כתגובה לכל כעס או סטרס בו אנו נמצאים. כשהגוף מכווץ אנו בתחושה קבועה של כיווץ פנימי – אוטומטי. אנו לא מודעים לכיווץ המתמיד ו"חיים אתו" כי התרגלנו כבר לחיות ולהגיב בדרך זו כבר הרבה מאוד זמן. מה שנאמר, אם זה לא הורג אותי אני יכול להמשיך לחיות אתו. אך האם זה באמת כך?

קושי להניע ולהזיז בצורה חופשית את איברי הגוף והשרירים במהלך טיפולי מגע מראה על תקיעות רגשית ותפיסתית. קושי זה מבחין בתהליכים רגשיים מקבעים המשפיעים על רקמות הגוף, התאים והאיברים.

דרך הנעה, תנועה, מתיחה ותרגילי התנגדות של איברי הגוף בזמן העיסוי אנו אט אט פורמים את הכיווץ הפנימי שבגוף ובנפש ותחושה של רווחה פנימית עולה ומתפשטת. דרך תהליך העיסוי אנו מפתחים מודעות והקשבה לגוף הנפלא הזה ובכך מפתחים דרך חיים הפועלת לטובת הגוף ומתחשבת בצרכיו ובחולשותיו מתוך שותפות ואהבה. אהבה עצמית.